החלטה בתיק ע"פ 6658/05

1.        בפני בקשה להחלפת משיבים, אשר הוגשה על-ידי המבקשים לבית-משפט זה במסגרת ערעורם על החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט י' זפט) מיום 24.5.05, לפיה הושת על המבקשים קנס בסך 720,000 ש"ח לפי פקודת ביזיון בית משפט (להלן: הפקודה).

2.        בין המבקשים 1-3 (להלן: המבקשים) לבין המשיבים 1-2 (להלן: המשיבים) מתנהלים הליכים דיוניים שונים בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בנוגע לתובענות אזרחיות העוסקות בהגבלת תחרות בין המבקשים לבין המשיבים.

3.        ביום 15.11.04 ניתן פסק-דין (ה.פ. 1199/04) על-ידי בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט י' זפט), לפיו נאסר על המבקש מס' 1 להתחרות במשיבים בקשר עם מוצרי "לגרנד" בישראל וזאת עד ליום 29.7.05. כמו-כן, נאסר על המבקשת מס' 2 להעסיק את המבקש 1 או להשתמש בשירותיו בכל הנוגע לשיווק של מוצרי "לגרנד" בישראל, וזאת גם עד ליום 29.7.05.

4.        ביום 5.4.05 ניתנה החלטה (בש"א 4299/05) על-ידי בית-המשפט המחוזי במסגרת ה.פ. 1199/04, לפיה נקבע, כי המבקשים 1-4 הפרו את צווי המניעה שניתנו במסגרת פסק-הדין של בית-המשפט קמא מיום 15.11.04 ולכן נקבע, כי כל אחד מהמשיבים ישלם קנס בסך 10,000 ש"ח לכל מקרה של הפרה עתידית של צווי המניעה.  

5.        ביום 24.5.05 ניתן פסק-דין (בש"א 11318/05) במסגרת ה.פ. 1199/04 על-ידי בית-המשפט המחוזי, בו נקבע, כי המבקשים 1-4 הפרו את פסק-הדין מיום 15.11.04 ועל אף ההחלטה מיום 5.4.05, המשיכו והפרו את צו המניעה. לפיכך, על כל אחד מהמבקשים 1-4 נגזר קנס בסך 180,000 ש"ח. כמו-כן, חויבו המבקשים, ביחד ולחוד, בהוצאות משפט בסך 50,000 ש"ח.

6.        על פסק-הדין 24.5.05 ערערו המבקשים לבית-משפט זה. בערעורם משיגים המבקשים הן על עצם מתן פסק-הדין והן על גובה הקנס שנפסק.

7.        בבקשה שבפני, אשר הוגשה ביום 5.9.05, מבקשים המבקשים, כי המשיבה 3, היא מדינת ישראל (להלן: המשיבה 3), "תיכנס בנעליהם" של יתר המשיבים, שהם כאמור, בעלי הדין בהליכים בפני בית-המשפט המחוזי.

8.        לטענת המבקשים "המדינה הינה בעלת הדין היחידה הרלוונטית שעמדתה חיונית לצורך הכרעה בערעור". כמו-כן, טוענים המבקשים, כי הערעור דן במישור היחסים שבין המבקשים לבין המדינה בלבד, והינו חסר כל משמעות לגבי המשיבים. עוד טוענים המבקשים, כי מטרתם האמיתית של המשיבים בהליך הינה להסב נזק כלכלי למבקשים.

           מנגד, מתנגדים המשיבים 1-3 לבקשה ומבקשים לדחות אותה. לטענתם, אין כל בסיס לבקשה, שכן על אף שהערעור הוא ערעור על החלטה לפי פקודת בזיון בית-משפט, המוגש בדרך של ערעור פלילי, הרי שמבקש הבקשה לפי פקודת בזיון בית משפט, בערכאה קמא, הוא המשיב בערעור.

           דין הבקשה להידחות.

9.        סעיף 6(1) לפקודת בזיון בית משפט קובע את הסמכות להטלת קנס על צד בהליך אזרחי:

"6. המסרב לציית לצווי-בית-המשפט (תיקון: 1947, תשכ"ג)

(1) בית המשפט העליון, בית משפט מיוחד שנתכונן עפ"י סעיף 55 של דבר המלך במועצה על ארץ-ישראל, 1922, בית המשפט המחוזי, בית המשפט לקרקעות ובית משפט השלום, תהא להם הסמכות לכוף אדם בקנס או במאסר לציית לכל צו שניתן על ידם והמצווה לעשות איזה מעשה או האוסר לעשות כל מעשה."

           סעיף 8(1) לפקודת בזיון בית משפט קובע:

"8. ערעורים (תיקון: 1947)

(1) צו המטיל עונש שניתן ע"י בית משפט מחוזי או בית משפט שלום עפ"י סעיף 6 יהא ניתן לערעור באותם התנאים הנוהגים בערעור על פסק דין פלילי המטיל עונש כיוצא בזה." [ההדגשה הוספה - ס.ג'.]

10.      אחד מהמאפיינים היחודיים של הליך בזיון בית משפט היא, כי על אף שמדובר באמצעי אכיפה פלילי כגון: קנס או מאסר, הצדדים להליך הם בעלי דין במשפט האזרחי.

           יפים לעניין זה דברים שנקבעו בבש"פ 10045/04 א.ש.ניו קונספט בע"מ ואח' נ' PFIZER INC ואח' (לא פורסם):

"הליך בזיון בית משפט הוא גם בעל היבט אזרחי, מעין הליך של "בזיון אזרחי". מטרתו כאמור אינה להעניש את הפרט אלא להבטיח קיום החלטות בית המשפט. הצדדים הישירים לו הם בעלי הדין במשפט האזרחי. החיוב במשפט האזרחי הוא הבסיס לשימוש בהליכי הביזיון." [ההדגשה הוספה - ס.ג'.]